הבגרות בלשון, או בשמה הרשמי: הבגרות בהבעה עברית, הינה בגרות ברמה של שתי יחידות לימוד, המורכבת משני שאלונים- שאלון א' ושאלון ב'. השאלון הראשון מתמקד בלשון, ואילו השאלון השני, בוחן את רמת התלמידים בחיבור.
בגרות בלשון הינה בגרות חובה- כלומר, היא נמנית בין שבעת מקצועות החובה, אותם עלינו לעבור במטרה לקבל תעודת בגרות. אך יחד עם זאת, היא נחשבת לאחת מבחינות הבגרות הקשות ביותר, ראיה לכך היא העובדה, כי בגרות זאת מאופיינת בממוצע ציונים נמוך במיוחד.
בין הנושאים הנבדקים בשאלון הראשון של מבחן הבגרות בלשון, נכללים הנושאים הבאים: תחביר ושחבור, הגייה, דקדוק, מילות יחס, נגזרות הפועל, שם המספר ועוד.
המבחן אורך שעתיים וחצי, ומשקלו מציון הבגרות הסופי הוא 50%.
בחלק זה, תיאלצו להתמודד עם קטעי קריאה שלא נחשפתם אליהם בעבר, ולאחר מכן, לענות על שאלות שיבחנו את שטף הכתיבה, ניסוח, הבנה ושימוש בשפה. בדומה לקטע האנסין שאנו מכירים ממבחני האנגלית.
השאלון השני של מבחן הבגרות בלשון, מתייחס ליחידת החיבור, ומתמקד באוצר מילים, משמעויות ומילות יחס – בפרק זה, נבחן בזיהוי המשמעות, הבנת הנקרא ושימוש בצורת היחס המתאימה.
כאן תדרשו לכתוב חיבור חופשי של לפחות שני עמודים (בנושא אחד מתוך שישה אפשריים), תוך התבססות על כללי הכתיבה שנלמדו במהלך השנה.
משך בחינה זו הוא שלוש שעות, וגם הוא מרכיב 50% מציון הבגרות הסופי.
כמו כן, ישנה גם בחינה אקסטרנית, השונה במבנה שלה מהבחינה האינטרנית הנערכת בבתי הספר. גם המבחן האקסטרני מורכב משתי יחידות לימוד, באותם נושאי לימוד, אם כי בחלוקה שונה.
מבחן בגרות בלשון, אינו דומה למבחני הבגרות הריאליים האחרים, כמו הבגרות בהיסטוריה או בתנ"ך. ההבדל נובע משיטת הלימוד- בניגוד לשאר המקצועות הריאליים, בהם יש צורך בשינון החומר, תהליך הלמידה לבחינת הבגרות בלשון, דומה יותר באופיו ללימודים לבחינה במתמטיקה. זאת מכיוון ובשתי המקצועות נדרשת מהתלמידים יכולת ניתוח והבנה עמוקה, בשילוב עם הרבה תרגול. דהיינו, לא מספיק לדעת ולהכיר את כללי הלשון התיאורטיים בעל פה, אלא צריך לדעת ליישם אותם בפועל.